כמות מפתיעה של ציוד מתקשרת בדואר אלקטרוני בלבד. התקני גיבוי, מערכות ניטור רשת, מערכות ניהול מבנים, מדפסות, בקרים תעשייתיים ומכשירי מדידה ישנים שולחים כולם התראות באמצעות SMTP, משום שזו הייתה אפשרות השילוב הזמינה כאשר תוכננו. תיבת דואר נפרדת לכל התקן הופכת את המטרד הזה למערך שניתן לנהל.
החלופה המקובלת באתרים רבים היא שכל המכונות שולחות לכתובת משותפת אחת. השיטה עובדת עד שצריך לדעת איזה מארבעים התקנים מדווח על בעיה.
למה כתובת משותפת אחת אינה מספיקה
הפניית הכול אל alerts@ היא הגישה המתבקשת, אך היא נשחקת באופן צפוי.
ההודעות מגיעות עם שורות נושא ושמות שולחים לא אחידים, משום שכל יצרן משתמש בתבנית אחרת. לכן הפרדת ההודעות לאחר מכן מחייבת כתיבת כללים לפי הטקסט שכל התקן מפיק. עדכון קושחה משנה לעיתים את הניסוח ללא הודעה מוקדמת, ואז הכללים נשברים.
כמות ההודעות מחמירה את הבעיה. התקן פטפטן אחד, למשל מערכת ניטור שמצבה משתנה הלוך ושוב או התקן שמנסה שוב ושוב לבצע משימה שנכשלה, יכול להפיק מאות הודעות ולקבור את כל השאר. בכתובת משותפת אי אפשר להשתיק מקור אחד בלי להשבית את הכלל שקולט את כולם.
גם שיוך המקור אובד. בתיבה נפרדת לכל התקן, כתובת הקבלה עצמה מזהה את השולח עוד לפני שמישהו קרא מילה מההודעה.
ניתוב שאינו מבוסס על ניחושים
היתרון המרכזי של תיבה לכל התקן הוא שהניתוב נקבע לפי המבנה ולא לפי פרשנות של התוכן.
זיהוי ללא ניתוח. דואר שמגיע אל ups-basement@ נשלח ממערכת האל-פסק במרתף. אין צורך בכלל, בהתאמת שורת נושא או בניחושים כשהיצרן משנה את התבנית.
טיפול עצמאי. אפשר להשתיק התקן אחד, להגביל את קצב ההודעות שלו או להתעלם ממנו בלי להשפיע על האחרים, משום שיש לו יעד משלו.
הוצאה מסודרת משימוש. כשמוציאים מכונה משירות, מוחקים תיבה אחת במקום לערוך מסנן ולקוות ששום דבר אחר לא היה תלוי בו.
עיבוד באמצעות סקריפט לכל מקור. סקריפט שקורא את התיבה של התקן מסוים יודע בדיוק לאיזה מבנה לצפות. כך ניתוח התוכן אמין באופן שאינו אפשרי בזרם מעורב. זו התבנית שמתוארת במדריך קליטת דואר אלקטרוני.
שאלת העלות
תיבה לכל התקן הגיונית רק כאשר אין חיוב נפרד לכל משתמש, וזו בדיוק הסיבה לכך שהשיטה אינה נפוצה.
במחיר של 7 דולר למשתמש, ארבעים התקנים עולים 3,360 דולר בשנה רק כדי לקבל התראות ממכונות, ואיש סביר לא יאשר הוצאה כזאת. בחבילות שמגבילות את הכמות לפי דרגה, ארבעים תיבות להתקנים אינן עולות דבר מעבר לחבילה שכבר יש לכם. Pro מאפשרת 300 תיבות לדומיין ו-Agency מאפשרת 1,000.
מה שהתיבות כן צורכות הוא נפח האחסון המשותף. דואר מהתקנים מצטבר ללא הפסקה, משום שמכונות אינן מפסיקות לשלוח. לכן מכסה לכל תיבת התקן וכלל שמירה הם הכרח ולא אפשרות. הסיבות לכך מוסברות במדריך מכסות אחסון לתיבות דואר.
ברוב המקרים עדיפים כינויים
למען הכנות, באתרים רבים הפתרון הנכון אינו תיבה לכל התקן אלא כינוי דואר לכל התקן.
אם שום מערכת אינה קוראת את הדואר של כל התקן בנפרד וכל מה שדרוש הוא לזהות את המקור, כינויים מעניקים כתובת מזהה בלי תיבה נפרדת לניהול ובלי מאגר נפרד שיתמלא. הכול מגיע למקום אחד, וכתובת הקבלה עדיין מציינת איזה התקן שלח.
בחרו בתיבות אמיתיות כאשר מערכת כלשהי מעבדת את הדואר של כל התקן בנפרד, כאשר ההתקנים שייכים לצוותים שונים שאינם אמורים לראות את ההתראות זה של זה, או כאשר תקופת השמירה שונה בין התקנים. בחרו בכינויים כאשר אדם אחד קורא הכול והדרישה היחידה היא לדעת איזה התקן שלח איזו הודעה.
מכסת הכינויים לכל תיבה היא 30 ב-Starter, 50 ב-Pro ו-100 ב-Agency. היא מספיקה לרוב מערכי הציוד בלי להקים תיבות רבות כלל.
הגדרת ההתקנים
נקודת החיכוך המעשית בתיבה לכל התקן נמצאת בצד הציוד, וכדאי להכיר אותה לפני שמתחייבים למבנה.
היצרנים שונים מאוד בהיקף התמיכה שלהם ב-SMTP submission מודרני, וגיל ציוד הקצה קובע כמה עבודה תידרש. באתר שהציוד בו נרכש בחמש השנים האחרונות, כמעט הכול יעבוד ללא בעיה. באתר עם מערכת ניהול מבנה בת עשרים שנה, המצב יהיה שונה. הממסר שמתואר בהמשך הוא הפתרון המקובל במקרה כזה ולא חריג.
התקנים ישנים תומכים לעיתים קרובות רק ב-SMTP ללא אימות בפורט 25, במקום ב-SMTP submission מאומת כפי שמוגדר בRFC 6409, או בשיטות אימות שכבר יצאו משימוש. חלקם אינם תומכים כלל ב-TLS. מכונות כאלה אינן יכולות לשלוח ישירות לשירות דואר מודרני. הפתרון המקובל הוא ממסר מקומי ברשת, שמקבל מהן הודעות ללא אימות ומעביר אותן הלאה עם אימות תקין.
כאשר התקנים תומכים בשליחת דואר מודרנית, תנו לכל אחד פרטי גישה משלו במקום לשתף פרטים. התקן שנמצא במקטע רשת שאינכם נותנים בו אמון מלא ומחזיק בפרטי גישה משותפים יוצר סיכון, ופרטים נפרדים לכל התקן מסירים אותו. כך גם החלפת הסיסמה של מכונה אחת אינה מפריעה לאחרות.
בדקו כל התקן באמצעות הפעלה של התראה אמיתית ולא רק באמצעות לחצן הבדיקה המובנה. הודעות הבדיקה של יצרנים עוברות לעיתים קרובות במסלול קוד אחר מהתראות אמיתיות, ולכן עשויות להצליח כשהדבר האמיתי נכשל.
מתן שמות לתיבות כך שמערך הציוד יישאר ברור
הכתובת היא התווית היחידה שתקבלו, ולכן עליה לציין את המיקום ואת סוג הציוד בלי שאיש יצטרך לעיין ברשימה.
כתובת כמו ups-basement@ או nas-office2@ נשארת מובנת גם כעבור שנתיים. device7@ אינה כזאת. אם כבר קיים באתר מרשם נכסים, עדיף להשתמש שוב במזהים שלו ולא להמציא שיטה מקבילה שתצא מסנכרון בתוך שנה.
פעולה בעקבות ההודעות שמגיעות
תיבה לכל התקן מועילה רק אם מישהו או משהו פועל בעקבות ההודעות שמגיעות אליה. מצב הכשל הוא אוסף תיבות שאיש אינו פותח.
החליטו לכל התקן אם אדם יקרא את ההתראות, סקריפט יעבד אותן או שהן רק יישמרו בארכיון ליום שבו משהו ישתבש ותרצו לראות את ההיסטוריה. כל שלוש האפשרויות תקפות. השארת ההחלטה פתוחה אינה תקפה, משום שדואר התקנים שאינו נקרא יוצר תחושה כוזבת של ניטור.
לכל אירוע דחוף באמת, דואר אלקטרוני הוא הערוץ הלא נכון ותמיד היה כזה. מכונה שצריכה להעיר מישהו חייבת לפנות למערכת הזעקת כוננים, כאשר תיבת הדואר שומרת את התיעוד במקום לשמש להעברת האזעקה.
